25 באוקטובר 2023
אחד הרגשות שמבטיחים לנו לממש את האושר הזה הוא רגש הציפיה.
רגש ציפיה מבטיח לנו שאיתו נגיע לאושר, הוא מקרין לנו מחזות מדוייקים של ציפיות ומבטיח שרק כשנהיה משהו מסויים/ יהיה לנו אחד שתיים שלוש / אם רק האחרים יתנהגו באופן אחר אז נהיה שמחים ומאושרים.
לציפיה יש הרבה תסריטים ותמונות הוא שואב השראה מכל מיני מקומות הרבה פעמים הוא משתמש במדיה החברתית כדי להראות לנו איך אמורים החיים שלנו להראות אבל לא רק. עיקר עניינו להכניס לנו לראש שרק ככה – במצב המסויים נהיה מאושרים.
והאמת היא שרגש ציפייה מייצר לנו חיים מדומיינים לא ריאליים ובמקום לקרב אלינו את האושר הוא מרחיק אותו מלכלך לנו על החיים האמיתיים ואנחנו הופכים ליותר עצובים ויותר ממורמרים והרגשה של חוסר שביעות רצון כללי.
בגלל ציפיה יש לנו גם ציפיות לא מציאותיות מהסובבים אותנו יש לרגש הזה מה לומר על איך הם נראים/ מדברים/ מתנהגים.
צריך לשים לב שציפיה מהסובבים אותנו גורמת להם להרגיש תמיד לא טובים מספיק, אשמים, חסרים.
אם ניקח דוגמא מזוגיות: לאשה יש ציפיה שבעלה יבין מה היא מרגישה או רוצה ללא מילים. הבעל לא יכול למלא ציפיה כזו שמקורה אגב בינקות שלנו אז מולאו הצרכים שלנו ללא מילים. ואז האשה מאוכזבת ולא מרוצה. והבעל מרגיש כישלון כי הוא לא גבר שמצליח לשמח את אשתו.
דוגמא נוספת מהורות: אמא מצפה שהילדים שלה יהיו אדיבים ומנומסים בדיוק כמו בתסריט שיש לה בראש וכשהם מתנהגים כמו ילדים, לפעמים צועקים/ מלכלכים/ מתחצפים, היא מרגישה דכדוך וחסר גדול, או אולי קנאה באמא ההיא מהרשת שהילדים שלה תמיד מקסימים ואדיבים.
אז מה לעשות? להפסיק לצפות?
לרגש ציפיה יש תחליף אמין, אמיתי שמוכיח את עצמו והוא רגש התקווה.
בניגוד לרגש הטבעי והאוטומטי התקווה היא רגש בעל משמעות רחבה יותר מציפיה ומתאפיין ברצון לטוב, לצד הגמישות והקלילות שלטוב יכולות להיות פנים רבות ולא תמיד מה שנראה לי כהכי נכון באמת מתברר כזה.
