אנחנו חיים בדור שבו יש נתוני פתיחה טובים מאוד לכולנו. הבריאות השפע היכולות זמינים ונגישים לכל אחד. ובניגוד לעבר שבו החיים היו הישרדותיים ברובם, היום אנו חיים בדור של שפע ורווחה. 

הגזלן מספר אחד של איכות החיים הוא חוסר היכולת שלנו להתרכז בהווה והעיסוק המתמיד בעבר או בעתיד. בכל רגע נתון יש לנו מחשבות על מה לא עשינו/ הפסדנו / טעינו או על מה עוד יש לנו לעשות.
מחשבות על העבר שמגיעות לאורך היום, יש להן מטרה אחת לפגוע באיכות החיים שלנו ולא לאפשר לנו ריכוז של ההווה.
אין מה לחשוב סתם על העבר אלא אם זה בבחירה ובשליטה שלנו, אלא אם בחרנו בזמן מסויים להתבונן על פרטים מהעבר כדי להשתפר להפיק לקחים ולקחת אחריות על מה שצריך תיקון.

בכל רגע אחר כשהמחשבה עולה באופן אוטומטי לא תהיה בה תועלת בד”כ וכן אפשר לשים אותה כתזכורת לזמן שנבחר להיות בהתבוננות.

בתניא אדמוה”ז מפגיש אותנו עם דמותו של הבינוני, לא מישהו שנמצא באמצע או בבינוניות, אלא דמות מופת שלמרות שהרע בתוכה קיים ומנסה לבוא לידי ביטוי היא שולטת בכל לבושי הנפש, במחשבות, בדיבורים ובמעשים. 
הבינוני מאוד מרוכז בכל רגע נתון במה נדרש ממנו עכשיו ובהדיפה של המחשבות האוטומטיות שעולות לו מהלב.

גם בשפה העברית זמן הווה מכונה בשם בינוני. רמז לכך שאם נשקיע את הכוחות שלנו בהווה נגיע לעתיד טוב יותר, כי מה שאנחנו יכולים לשנות זה ברגע הזה מה שאנו מחליטים ברגע הזה ישפיע על איך הדברים יראו. אם השינוי באמת יקרה או לא. 

מספרים שהרבנית חיה מושקא אשת הרבי מליובאויטש נשאלה מהו הרגע המאושר בחייה, היא ענתה ״הרגע״.
כלומר ההווה מאפשר לנו להינות באמת, לא רק להתגעגע למה שהיה או לצפות למה שיהיה, כי עתיד איתן הוא הווה מאושר ואם עדיין לא הבנו, אז אותיות איתן מייצגות גם את העתיד בשפה העברית.